<h1>ראבי"ה סימן תתכ"א</h1>
<h2>דף י.</h2>
ההדיוט תופר כדרכו והאומן מכלב רבי יוחנן אמר מכלב ומפס[יע], בשטיר בלע"ז. רבה בר רב הונא אמר כלבתא, שאין התפירה שוה כשיני כלב. ומסרגין את המטות, בשתי וערב, ואין מפשילין את החבלים לכתחלה.
ומעמידין תנור וכירים ורחיים במועד ואין מכבשין כל עיקר לא שנא חדשה ולא שנא ישנה. מאי מכבשין רב יהודה אמר מנקר ריחיא רב יחזקאל אמר בת עינא. והכי הילכתא דניקור רחיים אסור, כעובדא דרב הונא. וליתא הא דדריש רב חמא נוקרין רחיים במועד, דכי היכי דתניא בפרק המביא [ל"ד ע"א] דתנור וכירים חדשים אין טשין ואין תולין אותן במטלית ואין סכין [אותן שמן ואין מפיגין אותן בצונן כדי לחסמן] ואם בשביל לאפות מותר הכי נמי מתניא הכי בירושלמי [ה"ט] לענין חולו של מועד, ומסיים, הורה רבי יודין מדוחק להביא (פי) כירה חדשה מבית האומן לשפות עליה את הקדירה ביום טוב.
משום רבינו אמרו סוס שרוכב עליו מותר לגלח צפרניו בחולו של מועד. ונראה דהוא הדין לתקן בברזלין. [ע"ב] רב יהודה שרי למישקל טופרא לחמרא דריחיא, אף על פי דאינו עומד לטחון אלא לצורך המועד, כדתנן בפרק מי שהפך [י"ב ע"ב], ולאוקומי ריחיא ולמיבני אמת ריחיא ולמיבני אוריא. רבא שרי לסרוקי סוסיא, פירוש קרצוף, ולמבני אקרפתא, פירוש איצטבא. רבא שרי לאקו[ז]י [בהמה] בחולו של מועד ואין מונעין רפואה [לבהמה] בחולו של מועד. רבא שרי לכסכוסי קיימי. אמר רב חסדא קיטורי בידי אסור מאי טעמא מעשה אומן הוא. פירוש ממלאים אותן בקנים וקומטין אותן שקורין לור אוף טין שתיק באשכנז.
<h2>דף י:</h2>
אמר רבא מאן דמתקיל ארעא אדעתא דבי דרי שרי אדעתא דארעא אסור, היכי דמי וכו'. ואמר רבא האי מאן דזכי זיכי [אדעתא דארעא אסור] אדעתא דציבי שרי (וכו') היכי דמי וכו'. אמר רבא האי מאן דפתח מיא לארעא [אדעתא דכוראי שרי אדעתא דארעא אסור] וכו'. והאי מאן דמיפשח דיקלא אדעתא דחיותא שרי [אדעתא דדיקלא אסור] וכו'. ובענין זה גרסינן בפרק חזקת הבתים [נ"ד ע"א] לענין חזקה. ואמר רבא הני תוחלני מיגזרינהו שרי מייצינהו אסור. רב פפא אמר כיון דמתלעי כפרקמטיא האבוד דמי ושרי. ואמר רבא פרקמטיא כל שהו אסור אמר רבי יוסי בר אבין ובדבר האבוד (אפילו כל שהו) מותר. רבינא הוה ליה עיסקא דהוי מזדבין בשיתא אלפי לבתר חולו דמועדא (ו)זבני בתליסר אלפא. רבינא הוי מסיק זוזי בבני אקרא דשנואתא אתא לקמיה דרב אשי אמר ליה מהו למיזל האידנא עלייהו אמר ליה כיון דהאידנא הוא דמשכחת להו ביומי אחריני לא משכחית להו כפרקמטיא האבד דמי ושרי. תניא נמי גבי עבודה זרה כי האי גוונא הולכין ליריד של גוים ולוקחין מהם וכו' מפני שהוא כמציל מידן. ובירושלמי פרק מי שהפך [ה"ד] בסופו תניא אף בשבת כן כיצד היו מראין לו כיסין של דינרין והגוי חותם ומעלה לערכיים שכן מצינו ביריחו שנכבשה בשבת שנאמר [דברים כ'] עד רדתה אפילו בשבת. ובגמרא דידן במסכת גיטין [ח' ע"ב] גרסינן וכותב עליו אונו אפילו בשבת. ואבא מרי פירש דוקא בגופן שלהן שאינו אלא שבות בעלמא. וקבלתי מאבא מרי דהוא הדין להלוות בריבית שרי, דזימנין לא משכח להלוות והוי כדבר האבוד. ואף על פי שאינו נפסד בקרן אלא ברווח שרי, כמו שנזכור ר' אבא לפנים מן הירושלמי. וזהו יסודו של רבינו שב"ט. [אמר רבא פרקמטיא כל שהוא אסור אמר רבי יוסי בר אבין ובדבר האבוד מותר] גרסינן בירושלמי [פרק מי שהפך [ה"ג] הלכה] מכניס אדם פירותיו מפני הגנבים אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבנין פרקמטיא אבדה שרי מטלטלתא במועדא רבי יעקב בר אחא בשם רבי יסא הדא שיירתא שרי מיזבן מינה במועדא הוה ידע דשייריתא מיעול ומיזלא עבידתיה אמר רבי מנא אין ידע דלא מיזבן והוא מיפחת מן אגרא יזבין ואי לא לא יזבין. והא דתנן [י"ג ע"ב] מוכרי פירות כסות וכלים מוכרין בצינעא במועד דמשמע דוקא לצורך המועד ובצינעא, ותנן בסוף פרק מי שהפך [שם] חנות פתוחה לסטיו פותח ונועל כדרכו וכו' עד ערב יום טוב האחרון של חג מוציא ומעטר את השוק בפירות בשביל כבוד יום טוב האחרון, הא לאו הכי לא, כל כי הני בשאין נפסד בשהייתו לאחר המועד. וגרסינן נמי בירושלמי פרק מי שהפך [ה"א] אפלוגתא דרבי יהודה ורבי יוסי אמר זולף [וגומר] כדרכו וכו' (עי"ט אחרון של חג מוציא ומעטר את השוק בפירות בשביל כבוד), כי האי גוונא פליגי במי שהיה יינו בתוך הבור רבנן דקיסרין אמרין רבי יהודה אמר יאבד דבר מועט ואל יאבד דבר מרובה, רבי יוסי אומר אל יאבד כל עיקר. והא דתנן [י"ב ע"ב] מכניס אדם פירותיו מפני הגנבים וכו' מוקי לה בירושלמי דלא כרבי יהודה [דרבי יהודה אומר] יושב ומשמר מפני הגנבים, אלמא אפילו להפסד מועט חייש רבי יוסי, והלכה כרבי יוסי [דהלכה כרבי יוסי] מחבירו וסתם מתניתין כותיה. ותו דפסק רב יוסף כוותיה. ונראין הדברים שעל זה סמכו הראשונים להתיר משא ומתן בחולו של מועד ודמי להך דרבינא דזימנין דלא משכח להו, ומדלא קאמר וביומא אחריני ודאי לא משכחת להו ואפילו הכי שרי. וחזינא כמה קולי דאקילו בדבר האבוד כדתניא [י"א ע"א] הציר והצינור והקורה [והמנעול] והמפתח שנשברו מתקנים אותן במועד, ופרכינן עלה ומשני רב אשי הא רבי יהודה הא רבי יוסי דאמר רבי יצחק בר אבא מאן תנא שינוי במועד דבר האבוד דלא כרבי יוסי. ואמר רבינא [כמאן] מדלינן קביותא דדשי בחולו של מועד. כמאן כרבי יוסי. ואמרינן [ז' ע"א] נמי דכות[ל] חצר בונה וכו'. [ואומר אני] נמי דמנעלים שנקרעו במועד או לפני המועד ואירעו אונס ולא כיון המלאכה במועד שמותר לתקנם במועד ואפילו חשבינן להו הפסד מועט, ואילו היה אסור לישראל היה אסור לתקנם על ידי גוי. דתניא [לקמן] [י"ב ע"א] כללו של דבר כל שהוא עושה אומר לגוי ועושה ושאינו עושה אינו אומר לגוי שיעשה. ורבינו זקני מ"כ ורבינו אבא מרי פסקו נמי בקריעת מנעלים כדפרישית. ורבינו יב"א מספקא ליה, משום דגרסינן בפרק מקום שנהגו [נ"ה ע"א] שלש אומניות עושין מלאכה בערבי פסחים וכו' עד רבי יוסי ברבי יהודה אומר אף הרצענין שכן עולי רגלים מתקנין מנעליהן בחולו של מועד, ושמע מינה דלאחרים אסור. ואי משום הא לא איריא, דאורחא דמילתא נקיט בעולי רגלים שהם צריכין לכך והוא הדין לאחריני. ומיהו צריך להזהר לעשות בצינעא אבל לא בפרהסיא, והכי נמי תנן [י"ג ע"ב] גבי מוכרי פירות וכו'. והמחמיר בדברים הללו תבא עליו ברכה.
